פסק-דין בתיק בר"ע 33454-12-13

השופטת לאה גליקסמן

1.      לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי בבאר שבע מיום 8.12.2013 (השופט יוחנן כהן; ס"ע 8998-07-12), בה נקבע כי דו"ח החוקר וההקלטות הנמצאות בידי המשיב יימסרו לעיונו של המערער רק לאחר שיגיש את תצהירי העדות מטעמו.

2.      לאחר שניתנה לצדדים אפשרות להביע עמדתם בנוגע לדיון בבקשת רשות הערעור כבערעור על פי תקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991 (להלן - תקנה 82), החלטנו לדון בבקשה כבערעור, על יסוד הבקשה, התגובה לבקשה וכלל החומר שבתיק בית הדין האזורי.

הרקע וההליך בבית הדין האזורי :

3.      המערער הגיש לבית הדין האזורי תביעה כנגד המשיב לתשלום זכויות סוציאליות שונות הנובעות מתקופת עבודתו וסיומה, וכן פיצוי בגין פרסום לשון הרע, אי עריכת שימוע והפרת זכות הטיעון ופיצוי בגין עוגמת נפש, בסכום כולל של 239,298 ש"ח. המשיב הגיש כנגד המערער תביעה שכנגד וטען כי המערער הפר את ההסכם ביניהם בו התחייב לסודיות; העתיק בסתר חומר מהמעבדה ומהמחשב של המשיב לרבות סודות מסחריים ומקצועיים; פיתה לקוחות של המשיב לעבור אליו וגרם למשיב הפסדים; פרסם לשון הרע על המשיב; רימה את רשויות המס ואת המוסד לביטוח לאומי. סכום התביעה שכנגד עומד על סך של 817,400 ש"ח.

4.      המערער הגיש בקשה למתן צו עיון במסמכים, במסגרתה ביקש כי בית הדין יורה למשיב להעביר לעיון המערער את כל המסמכים המצויים בידי המשיב כפי שצוינו בתצהיר גילוי מסמכים מטעמו. המערער הדגיש כי הוא עצמו העביר למשיב תצהיר גילוי מסמכים מטעמו וכן העתק המסמכים המצויים בידיו.

5.      לאחר שהליכי גישור בין הצדדים לא צלחו, שב המערער וביקש כי בית הדין האזורי יורה למשיב לאפשר עיון בכל המסמכים שפורטו בתצהיר גילוי מסמכים.

6.      המשיב הגיש בקשה לפטור אותו ממסירה לעיון של דו"ח חוקר והקלטות, ולחילופין ביקש כי הם יוגשו לאחר תום פרשת התביעה. בתמצית, המשיב טען כי חשיפת דו"ח החוקר וההקלטות יאפשרו למערער להתאים את גרסתו בעדותו לדו"ח ולהקלטות, ובכך תיפגע יכולתו של המשיב להתגונן ותסוכל חשיפת האמת. כן טען לחיסיון המסמכים נוכח העובדה כי הדו"ח וההקלטות הוכנו לקראת הליך משפטי. 

7.      המערער טען, בתמצית, כי נוכח העובדה שהמשיב מעוניין לעשות שימוש בדו"ח החוקר וההקלטות ולהגישם, לא חל החיסיון על מסמכים שהוכנו לקראת הליך משפטי. המשיב לא הוכיח כי מקרה זה הוא חריג ומצדיק סטייה מהכלל שלפיו כל צד חייב להציג לעיון הצד שכנגד את המסמכים שברשותו הרלוונטיים להליך.

8.      בהחלטה מיום 8.12.2013 קבע בית הדין האזורי כי "לאחר עיון בבקשה ובתגובה, בשים לב לאינטרסים השונים הטמונים בטענות הצדדים, מצאתי להורות כי תצהירי החוקר וההקלטות ימסרו לאחר הגשת תצהירים מטעם התובע [המערער]... אכן קיים צדק בטענות התובע כי יש לנהל דיון במסגרת "קלפים גלויים" ולמנוע הפתעות של מי מהצדדים, אולם במקרה שבפניי לאור החשש שמעלה הנתבע [המשיב] בדבר שינוי גרסאות לאור קיומה של חקירה שערך, מצאתי הצדקה לאפשר עיון בדוח החוקר והקלטות, רק לאחר הגשת תצהירים, בסמיכות לדיון כאמור לעיל."

           החלטה זו היא מושא בקשת רשות הערעור שלפנינו.

טענות הצדדים בערעור :

9.      בבקשת רשות הערעור טוען המערער כי המשיב טען שתי טענות עיקריות, ודינן היה להידחות. הראשונה -  טענה בדבר חיסיון מסמכים שהוכנו לקראת הליך משפטי; השנייה - חשש לכאורה להתאמת גרסת המשיב. על פי ההלכה הפסוקה, מסמכים שהוכנו לצורך הליך משפטי הם חסויים באופן מוחלט, ואין המבקש רשאי להסיר את החיסיון בשלב מאוחר יותר של ההליך ולחשוף בהפתעה את הראיות החסויות. אין מחלוקת כי בדעת המשיב לעשות שימוש במסמכים האמורים, ולכן כל טענותיו לחיסיון מסמכים שהוכנו לצורך הליך משפטי אינן רלוונטיות ודינן להידחות; מושכלות יסוד הן כי צד המעוניין לעשות שימוש במסמך או בראייה כלשהי במסגרת הדיון חייב להציגם לעיון לצד שכנגד, ואין לאפשר "הפתעות" במהלך ניהול המשפט. המשיב לא עמד בנטל הכבד המוטל עליו להוכיח כי המקרה הנדון נמנה עם המקרים החריגים בהם מוצדק לחרוג מהכלל של גילוי ועיון מלאים, לא הוכיח חשש ממשי לשיבוש ראיות אם הן יוצגו לפי הסדר הרגיל, ולא הצביע על טעם מיוחד אשר יצדיק את העיון המאוחר והיפוך סדר הראיות; המשיב הסתפק באמירה כללית וסתמית כי אם המערער יעיין בדו"ח החקירה ובהקלטות, הדבר יאפשר לו "לייפות" את גרסתו. מעבר לכך, חשש כזה אינו חורג מהסיכון הכללי הקיים במרבית התביעות, ואינו מצדיק היענות לבקשה; המשיב אף הסתפק בתיאור כללי כי מדובר בדו"ח חקירה והקלטות ולא פירט באלו מסמכים מדובר, במה הם עוסקים, מתי הוקלטו וזהות המוקלטים והמקליטים; שגה בית הדין שנעתר לבקשת המשיב לדחות את מועד העיון באופן גורף מבלי שהועמדה בפניו גרסה עובדתית מפורטת לגבי מהות ההקלטות ודו"ח החקירה, ומבלי שעיין קודם לכן בעצמו במסמכים האמורים; בית הדין האזורי לא התייחס לשוני המהותי בין מקרה בו התובע מבקש לדחות את העיון לבין מקרה בו הנתבע מבקש לדחות את העיון. על פי הפסיקה, החריג לכלל בדבר הגילוי חל רק כאשר הראייה נמצאת בידי הנתבע ומבקש הגילוי הוא התובע, ולא להפך. במקרה הנדון, הבקשה לדחיית מועד העיון הוגשה על ידי המשיב בכובעו כתובע שכנגד, והמסמכים נועדו לבסס את טענותיו בתביעתו שכנגד (העומדת על סך של 817,400 ש"ח). למעשה, למשיב ניתן יתרון בהגשת הראיות, שכן המשיב יגלה ראיותיו רק לאחר שהמערער, הוא גם הנתבע שכנגד, יגיש תצהירי עדות ראשית מטעמו, והמערער לא יוכל להציג את גרסתו העובדתית בנוגע לראיות הללו ולא יוכל להתגונן כדבעי; הפסיקה שהציג המשיב בבקשתו עוסקת בתיקים של נזקי גוף בהם חברת הביטוח הנתבעת ביקשה לעכב הגשת ראיות עד לקבלת גרסת התובע במקרים בהם קיימת מחלוקת עובדתית והנסיבות המקימות את עילת התביעה מצויות רק ביד התובע; דחיית המועד לעיון בראיות התובע תתאפשר רק במקרה בו הנתבע לא הציג גרסה עובדתית, אלא הסתפק בהכחשה גורפת. במקרה הנדון ההפך הוא הנכון. המערער העמיד גרסה עובדתית ברורה ומסודרת, בעוד שהמשיב הסתפק בהכחשה גורפת של טענות המערער ולא העמיד גרסה עובדתית מפורטת.

10.  בתגובה לבקשת רשות הערעור טוען המשיב כי דין הבקשה להידחות. דו"ח החוקר נערך לאחר שהוגשה התביעה לבית הדין ולצורך המשפט. הפסיקה קבעה כי בכל הנוגע להכנת התיק לקראת משפט הצורך בחיסיון גובר על זכות היריב לעיין בראיות. ההלכה חלה לא רק לעניין מסמך שהוכן שעה שהמשפט היה תלוי ועומד, אלא גם כאשר בזמן הכנת המסמך הייתה הסתברות של ממש כי יוגש משפט בעתיד. רק מקום בו הוכח כי גילוי החומר נחוץ לצד שכנגד כך שללא העיון הוא יצא מקופח יש לגלותו. לא הוכח כי זהו המצב במקרה הנדון, וכי המערער יצא מקופח אם לא ייחשפו בפניו המסמכים החסויים;  לפי ההלכה הפסוקה די בכך שהעיון במסמכים "לא יסייע לחשיפת האמת" בכדי לסטות מן הכלל בדבר העיון, והמערער לא הראה כיצד חשיפתם בשלב זה דווקא תסייע לחשיפת האמת; אין להסיק מהחובה להצהיר על קיומו של מסמך או קלטת על קיומה של זכות נלווית ואוטומטית לעיין בהם; המטרה שעומדת בבסיס הגילוי והעיון במסמכים היא חשיפת האמת. לכן, מקום שבו העיון לא ישרת מטרה זו על בית המשפט להפעיל את שיקול הדעת שלא להתיר את העיון במסמכים או לדחות את העיון בהם לשלב מאוחר יותר; חלק מטענות המשיב אינן יכולות להיבנות רק מראיות חיצוניות לגרסת המערער אלא מערעור מהימנותו, וזאת יוכל המשיב לעשות באמצעות דו"ח החוקר והקלטות; המשיב חזר על טענותיו השונות לגופן של התביעות (בין היתר, המערער הפר הסכם סודיות, העתיק בסתר חומרים רבות סודות מסחריים ומקצועיים, "פיתה" לקוחות של המשיב לעזוב אותו ולעבור לעבוד ישירות עם המערער), וטען כי לאור טענות אלה בית הדין האזורי לא נתן החלטתו "לאור חשש סתמי", ואין מנוס מלהותיר את החלטת בית הדין האזורי על כנה; חשיפת דו"ח החוקר וההקלטות לפני תום פרשת התביעה יאפשרו למערער לייפות גרסתו בעדותו כך שתתאים לגרסאותיו הן בכתבי הטענות והן ולהקלטות וחומר החקירה. הדבר יגדיל את יתרונו של המערער ויסכל את הגנת המשיב, וכן יסכל את חשיפת האמת.

הכרעה :

11.  לאחר בחינת טענות המערער, תגובת המשיב וכלל החומר שבתיק הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל. במקרה הנדון לא היה מקום להיעתר לבקשה לדחות את העיון בדו"ח החקירה ובהקלטות לאחר הגשת התצהירים מטעם המערער.

המסגרת הנורמטיבית:

12.  נקודת המוצא לדיון בהליך גילוי ועיון מסמכים היא גילוי הדדי מירבי ורחב של ראיות הצדדים כאמצעי להגברת היעילות וההגינות הדיונית וככלי לשיפור יכולת בית המשפט לחשוף את האמת. בעל דין רשאי לקבל מידע על מסמכי היריב, בין שהם 'מועילים' ובין שהם 'מזיקים'. עקרון הגילוי המירבי כולל אף את מועד הגילוי שכן גילוי נדחה מהווה אי גילוי במובן מסוים. עם זאת, זכות הגילוי והעיון ומועדה אינה מוחלטת ובית המשפט יאזן בינה לבין אינטרסים אחרים ויחרוג ממנה במקרים מתאימים בהם הוא סבור שעיון במסמכים בשלב מוקדם עלול לפגוע דווקא באינטרס גילוי האמת ולהביא לשיבוש ראיות [רע"א 4249/98 שמעון סוויסה - הכשרת היישוב - חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה(1) 515].  אולם על מנת שהחריג לכלל בדבר גילוי מירבי לא יהפוך לכלל, הנטל רובץ על הטוען שיש לדחות את מועד הגילוי. בית המשפט המחוזי עמד על נקודת האיזון בין האינטרסים המתנגשים בבר"ע (ת"א) 1753/04 בנק לאומי לישראל בע"מ - גולד (מיום 13.12.04):

"כאמור, נקודת המוצא לעניין גילוי ועיון במסמכים היא גילוי מירבי שתכליתו לחתור לחקר האמת. בעל דין שטוען שיש לחרוג מן הכלל, עליו הנטל להסביר מדוע יהא זה צודק ויעיל שלא לאפשר לצד שכנגד לבדוק ביסודיות ולהתייחס בפירוט בגרסתו העובדתית אל המסמכים שמבוקש לדחות את העיון בהם. נסיבות מעין אלו הוכרו, דרך כלל, בתביעות נזיקין המתנהלות נגד חברות הביטוח, במצבים שבהם התובע, שהיה נוכח בשעת האירוע נושא התביעה, מחזיק בתמונה העובדתית במלואה, ועל חברת הביטוח ללקט באמצעיה כל בדל של ראיה כדי להגיע לחקר האמת. במצבים כגון דא ראוי לאפשר דחיית גילוי ראיות שיש בהן כדי להפתיע את התובע, ולסתור את גרסתו העובדתית שלו.